מי השתייה המגיעים לבתינו נבדקים ונוטרים ע"י משרד הבריאות.
אבל האם ניתן להסתפק בפיקוח זה?
המים עוברים טיפול ע"י חברת מקורות או חברות ההתפלה כדי שיהיו ראויים לשתייה. הטיפול הזה משנה את הטעם ומשפיע על כמות המלחים והמינרלים המומסים בהם. למניעת זיהומים מוסיפים למים כלור אשר מגן עלינו מחד אבל פוגע בטעם וריח המים..
הובלת המים לכל אזורי הארץ כרוכה בקשיים רבים.
למשל הובלה בלחץ גבוה מכילה בתוכה סחף שלא ניתן לסינון.
הצנרת המוליכה את המים מוחלפת פעם בעשרות שנים ומתבלה עם השנים,
כך שבמים יש חלקיקים רבים. אספקת המים לשתייה בישראל התבססה בעבר על שאיבה מהכנרת, ממי תהום ומאגרים. כיום רוב האספקה מגיע ממפעלי התפלה בטכנולוגיות שונות.
כלור:
כלוריד הוא מרכיב בכלור. הוא מגיע למים באופן טבעי אם הם נשאבים
ממקורות של מי תהום מחלחול וספיגה מהסלעים בקרקע.. בנוסף בחברת מקורות מוסיפים באופן מלאכותי כלורידים למי השתייה. ההוספה היא לצרכי חיטוי וכדי למנוע התפתחות של חיידקים ומזיקים במים.
הריכוז של הכלור מפוקח שכן הוא עלול להיות מסוכן ורעיל לבריאותנו אם הוא בכמות רבה מידי. לכלור יש חיסרון משמעותי בפגיעה בטעם המים מה שגורם לאנשים לשתות פחות או להעדיף שתיה אחרת כגון מיצים שהיא פחות בריאה. ריכוז גבוה של כלור במי השתייה גם עלול לפגוע בגידולים חקלאיים הרגישים אליו.
מתכות במים: מתכות הן יסוד לא אורגנים המכילים מתכות מסוכנים מאוד לבריאות. המתכות הכבדות חודרות למי התהום משפך של מפעלים תעשייתיים. בין שלל המתכות שעלולות להימצא במים נוכל למצוא כספית, כרום או ניקל. יש גם מתכות שאינן רעילות ושבריכוזים נמוכים נדרשות לנו. מתכות אלו הן אבץ, ברזל או מנגן והן ניתנות גם כתוספים בגלולות או טיפות.
פלואור:
הפלואוריד הוא יון חד אטומי בעל מטען שלילי של אטום הפלואור.
יש מדינות כמו ישראל אשר מוסיפים אותו באופן מלאכותי למי השתייה על מנת להגן על השיניים. גם פה ריכוז גבוה מידי עלול לגרום לנזקים ומחלות.
הפלואוריד נמצא גם באופן טבעי בקרום כדוה"א בריכוז של 0.06-0.09 אחוזים.
במי ישם הוא יכול להימצא בריכוז כפול מזה של אגמים ונהרות.
אבנית:
מקור האבנית במים בסלעי גיר המומסים לתוך מי התהום.
בישראל המים נחשבים לקשים ומכילים ריכוז אבנית גבוה. האבנית אינה מסוכנת לבריאות
אך פוגעת במכשירים המחממים מים כגון דוד, קומקום, מדיח, מכונת כבישה ובר מים.
ניתן להפחית אבנית או בהתקנת סנן ראשי היושב מיד אחרי שעון המים הראשי לדירה,
או בהתקנת סנן ייעודי לפני הדוד. יש סננים שיושבים על הברז או סנני קו על הצינור.
התקנת סננים אלו מפחיתה את האבנית שומרת על המכשירים, וחוסכת בחשמל.
גוף חימום שצבר אבנית מגדיל את צריכת החשמל ב10% על כל הצטברות של 1 מ"מ אבנית.